Search

חלק שני: הקשר בין מים ואדם על פי סיפור הבריאה

Updated: Apr 6, 2021


בפרק הקודם

עסקנו בפתרון שהוצפן בתורה למניעת מזימת הדילול של אוכלוסיית העולם באמצעות כיור הנחושת.



בפרק הנוכחי - נתמקד בניסיון להבין מדוע התורה מספרת לנו שרחצה במי כיור הנחושת תציל אותנו ממוות . לשם כך עלינו להבין את המהות של מים באמצעות חזרה לסיפור הבריאה הפעם באופן שונה ממה שלמדנו בבית הספר. שלב זה הוא מהותי שכן המדע אינו מצליח להבין מים עד הסוף.







המדע נאלץ להודות שלמים יש שבעים תכונות שהן ייחודיות בהתנהגות שלהן לעומת כל החומרים האחרים בטבע, הידועה שבהן היא העובדה שמים כאשר הם קופאים הנפח שלהם גדל ולא מצטמצם כמו ייתר החומרים בטבע.


סיפור הבריאה של המים מפורט בספר בראשית בפרקים א וב׳. בריאת העולם נחלקת לששה ימי בריאה זכריים שבכל אחד מהם נברא משהו ויום התבוננות נקבי שבו אלוהים נהנה מהיצירה שלו – שבת מלכה.

אנחנו נתעמק בבריאת המים מחד ובבריאת האדם מאידך כדי להסביר את הקשר של סיפור הבריאה לפתרון של החייאת המים כדי להציל את בני האדם.


2.1 בריאת המים על פי ספר בראשית


פס א׳: ״בראשית ברא אלוהים את השמים, ואת הארץ״.

בראשית ברא וישת – יצר ושם. המילה ברא היא אותיות של אבראותיות הן התרכובות לבריאות ק מגוף האדם. ומכאן גם הקשר לבריאות – ברא ( אבר) אות .

לתשומת לב השמיים מופיעים לפני הארץ . לכך יש חשיבות במובנים של מקור לעומת צמצום. הקבלה קובעת שהגוף שלנו הוא כלי להכלת האור. האדמה- גם היא כלי גשמי להכלת אור.


אדמה = שכינה = נקבה, הקיום שלה הוא הכרחי כדי שלאדם תהיה יכולת להשתתף במלאכת היצירה והבנייה של העולם.

האדם נברא בצלם אלוהים אך כדי לממש את הפוטנציאל שלו הוא צריך להוסיף את האות ה׳ הצד הנקבי של אלוהים הידועה גם בכינויה ״שכינה״ = שכן בה יה. כאשר מוסיפים את האות ה׳ לאדם מקבלים אדמה במובן של אהיה דומה לאל עליון.

ולכן מאז ומעולם המוזה – האחראית על היצירה היא נקבית.

שמ ים = שם יי הוא שמו של אלוהים. השמיים מכילים את ה׳. מעניין לשים לב שהם אלוהים הוא אל הים.

ארץ = אצר מלשון אוצר = אוגר.

המבנה הפנימי של המילה ארץ מורכב:

האות א׳ שהיא האות המיוחסת לאלוהים שהוא אחד בלבד רץ וצרהארץ היא יצירה אלוהים באופן הצר והמצמצם שלו. -הגילוי החומרי של אלוהים.

פסוק ב׳:״והארץ היתה תהו ובהו וחשך על -פני תהום. ורוח אלוהים מרחפת על -פני המים״ .

קודם למעשה הבריאה - הארץ היתה ללא סדר ״תהו ובהו" (אין הסדר הגיוני, משתאים כי לא מצליחים להבין) כאשר הרוח היתה מרחפת על המים – דהיינו שהרוח קיימת גם בהעדר אור אשר נברא רק לאחר מכן ביום השליש.


חשוב לשים לב שבשום מקום לא נאמר שאלוהים ברא את המים, אלא רק את השמיים ואת הארץ . מכאן שהמים הם הייסוד הראשון שהיה קיים עוד טרם הבריאה והוא המרכיב הן את השמיים והן את הארץ במקור. .

מעשה הבריאה הוא למעשה יצירת סדר – יצירת חוקיות. התהום היא המים אשר מתחת לפני האדמה והמצויים בחשכה.


מי התהום על פי הקבלה הם ״מי נוקבין״ מהמילה ״נקבה״ – והם מים בעלי אנרגיה נקבית דבר שיש לו משמעות רבה בהבנת תהליכי הריפוי כפי שיפורט בהמשך המאמר .

בפסוק ג עוסקים בבריאת האור ״ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור״. בעוד שרוח היתה כבר בתחילת הבריאה, האור לעומתה נברא רק ביום השלישי.יצירת האור היא כבר שינוי למול מצב הבריאה הראשיתי שבו יש חשך והמים נמצאים בתהום .


מכאן אנחנו למדים שאור ורוח אינם אותו החומר ולכך יש חשיבות שכן אחד האלמנטים שמשפיעים על איכות המים הוא אור באמצעות אורכי גל שונים של צבע כפי שיפורט בהמשך.

מעניין לשים לב שהמילה ״אור״ היא בעצם אותן אותיות של המילה ״ראו״ ואכן בהעדר אור אין אנחנו יכולים לראות פיסית.

בהעדר חיבור לאור רוחני אין אנחנו יכולים לפגוש את רוח אלוהים.


פסוק ו: ״ויאמר אלוהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים.״

הרקיע הוא למעשה קו הפרדה דמיוני שכלל אינו קיים כדי ללמד אותנו עיקרון מאד חשוב – אין למעשה הפרדה . ההפרדה היא אשליה וכל מטרתה לשמש כמראה שבאמצעותה אדם מתבונן על החוץ ומשפר באמצעותו את פנימיותו , מכאן מקור הביטוי ״ הפוסל במומו פוסל״.


פסוק ז: ׳ ויעש אלוהים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע , ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן ״.

אלוהים לוקח את המים ומחלק אותם למים עליונים להם הוא קורא שמיים– שם מים ,

ומים תחתונים להם הוא קורא ימים מלשון ים .


ההבנה הזו מקבלת חיזוק לאור העובדה שכיור הנחושת שמטרתו ריפוי והצלה ממוות בנוי למעשה ממראות של אנרגיה נשית.

השמיים עשויים מים וכל הבריאה של אלוהים היא בעצם יצירת ההבדלה בין המים העליונים לתחתונים.


המילה רקיע היא רקע ( מראה ) וקרע האחד מהשני – הפירוד מייצר בעצם אפקט של מראה אנחנו רואים באחר את עצמנו, המים משקפים את מה שהם רואים .


כשאנחנו ממקדים את המבט בראיית הטוב הם משקפים לנו חזרה טוב. כשהמבט ממוקד בראיית הרע, הם משקפים רע בחזרה. בדומה לסיפור על נרקיס מלך הביצה. התעמקות במילה נרקיס – נס ריק . להסתכל רק על הבבואה החיצונית מרוקן אותנו.

אותיות רקע הן גם עקר - מלשון עקרות העדר יכולת להביא ילדים וגם קרע מלשון פירוד וסכסוכים.


התינוק צריך להיקרע מהבטן – לחתוך את חבל הטבור כדי לייצר תיקון . הפרדה וחיבור, כמו אור וחושך כמו טוב ורע עובדים בצמדים. סיפור בריאת המים מספר לנו שהעולם התחיל כמים. היבשה מתגלה לאחר שהמים שמעליה הוזזו. יבשה היא שב יה - עיקרון המחזוריות שבה הכל הוא למעשה מים אשר בסך הכול משנים צורה .


2.2 ניתוח המילה ״מיםֿ״ והמשמעות שלה לריפוי

מבנה המילה מים:

מ׳ - ראשונה פתוחה לאדמה בצורה שלה, מייצגת את האנרגיה הגברית.

י - האות יוד -אלוהים שנמצא בין המ׳ העליונה למ׳ התחתונה. בנוסף יוד הוא נוזל שבו משתמשים לעצור דם ולחטא פצע . והיפוך האותיות ״ דיו״ הוא אמצעי הכתב .

ם - סופית סגורה לאדמה, מייצגת את האנרגיה הנשית.

כאמור המילה מים בעצמה מורכבת ממים עליונים ומים תחתונים . המים התחתונים - נקווים בים או בריכה ורק אז אפשר לעבוד איתם .

השפה העברית מסבירה את העניין באופן פנטסטי - עד שהמים לא נכנסים לבריכה, הם אינם מבורכים ואינם, אי אפשר לעבוד איתם, לכן גם מהברז חייבים למלא את כלי הנטלה בכדי שיהיה כלי שעליו אפשר לברך ולכן גם המילים הן דומות ברכה ובריכה.

בדומה הגשם מגשם את עצמו רק שהוא מגיע לאדמה, והאדמה זה האדם שיצר כלי לקבל אותו ולייצר תפיסה של המים באיזה מבנים, שהם כלים.

המילים גשם והגשמה הן חיבור של גשם שהוא זיכרי עם הצד הנקבי שכינה /אדמה רק אז נוצרת תוצאה.


המפץ הגדול שממנו התחיל היקום מדבר למעשה על הפירוק של המים למימן והחמצן, המימן – מים עליונים שמיים .

המימן הוא היסוד הראשון שהוא 1, 1, 1, והרכבו פרוטון אלקטרון ונויטרון, וממנו נובעים כל שאר היסודות, כל שאר החומרים שהאטום בונה אותם.


המימן זה מי המן שאותו האדם מעלה ומחזיר לנקודת הדעת, לנקודת האדמה, שמה הוא זורע אותה מחדש, במקום שבו בעצם נוצר כלי לקבל ולהפוך את האותיות לאותו חשמל שיוצרות את על מה שהתודעה יכולה לייצר ולהביא להגשמה מגושמת בתוך גוף האדם או בעולם בכלל. כאשר כותבים אות באמצעות דיו בעצם מייצרים הפרדה בין גלוי לנסתר. בראייה זו המילה הכתובה היא הדרך לגלות את הנסתר מצד אחד מתוך הלבן ( שהוא בעצם כל האפשרויות ) כולן .


לכן נאמר - שהמשיח יבוא על חמור לבן.המשיח – שם חי כשהשם יחיה בתוך כל אחד מאיתנו הוא זה שיחליט איזה מן האפשרויות הגלומות בחומר הלבן – כל הצבעים כולם הוא מוציא לפועל ומתי. ימות המשיח הם מצב תודעתי שבו האדם הוא שותף מלא למלאכת הבריאה של המציאות ומקיים את ״ בצלם אלוהים ברא אותו ״ – זה מגיע דרך שליטה בשפה היוצרת את המציאות .


המילה החשובה ביותר לעניינו היא מים שכן העולם עשוי מים .

״מים״ היא גימטרייה של 144 = בצמצום 9 שהיא הגימטרייה של המילה ״אמת״ .

המילה ״אמת״ מורכבת מהחיבור של האות אי = אלף ( פלא / אלופ העולם ) שבלעדיו נשאר רק ״מת״, דהיינו אדם שלא מחובר לפלא היצירה של אלוהים הוא למעשה מת .

המים הם תוכנת המקור ממנה נברא העולם, הם מכילים את רוח אלוהים, מצויים במחזור פעילות שלם של מים עליונים אדמה מים תחתונים וחוזר חלילה.


2.3 בריאת האדם על פי ספר בראשית

על מנת להבין את יכולת הריפוי של מים את בני האדם יש להתעמק במהות ההבנה מה הם בני אדם על פי התורה.

בספר בראשית מצויים שני סיפורים המתייחסים לבריאת האדם.

סיפור בריאה ראשון -זכר ונקבה - הסיפור הראשון על בריאת האדם מצוי בבראשית פרק אי, וזו לשונו:

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; ....כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם״.

כמה הדגשים חשובים אנחנו למדים בנוגע לבריאת האדם בסיפור הראשון:

אלוהים מדבר בלשון רבים – ״נעשה״ ולא אעשה, ״בצלמנו כדמותנו״ ולא בצלמי או כדמותי – יש כאן רמז שגם אצל אלוהים יש צד זכרי וצד נקבי.

התורה נוקטת במילים ״זכר ונקבה״ שקיימים גם בחיות .

״זכר״ - הצד הגברי שרוצה להשאיר ״זכר״ מלשון מזכרת( פניו פני עתיד שיזכרו אותו ) כדי שזה יתרחש – הזכר צריך להשתמש בזרע ( אותה מילה משמשת לזרע אנושי ולזרע חקלאי ) צריך נקבה שבאה מלשון נקב (רמז לאיבר המין הנשי ).

משעשע לראות את ״חילופי התפקידים ״ - האנרגיה הגברית הזרע היא העזר (להוצאת הבריאה לפועל (הזרע הגברי ( לעומת ״עזר כנגדו״ כוונת הבורא בבריאת האשה ) צריך ביצית ( ביצה שמכילה אותו ברחם ) וביצה שמכילה את הזרעונים אצל הגברים ) .


סיפור בריאה שני -בריאת אדם ומצלעו ״ חוה״ - סיפור הבריאה שני של האדם מופיע בבראשית פרק ב׳ ושם מסופר:

כא. ״וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

אלוהים יוצר את האשה מאחת מ12 צלעותיו של האדם

( 12= מנין שבטי ישראל = מנין כוכבי הלכת = מניין אבני החשן). המילה ״צלע״, היא ״עצל וגם היא ״עצל״ וגם ״עלצ ״ .


אותיות השורש צלע (צ – צדיק, ל – למד, ע- עין ראי של הנשמה ע״פ הקבלה )ולכן נאמר שבזכות נשים צדיקות נגאל עם ישראל . בהמשך המאמר נעסוק בדיוק המשמעות של האנרגיה הנשית לריפוי ביתר הרחבה אך כבר בחלקים הקודמים ראינו שכיור הנחושת המקורי שהוא הבסיס למכשירי שמיים נבנה ממראות של נשות ישראל ביציאת מצרים.

כמה הדגשים חשובים לגבי השמות:


״אדם״ מורכב מהאות א׳ כתיב מלא אלף= פלא ערך בגימטרייה 1 ו -״דם״ גימטרייה של 44 .


״חוה״ אשר נלקחה מהאדם ונהפכה לווה - מלשון הווה = יהוה, שם האלוהים בתורה והיא מקבלת את שמה בהיותה אם כל חי . הכוונה כמובן במישור הרוחני .

.

המילה אדם היא 144 בדיוק אותה הגימטרייה של המילה מים ושל המילה אמת ( א=1, מ=40 ת=400) בצמצום 144 . כבר בתורה מבינים שהאמת הינה שהאדם הוא מים ושהאמת של האדם מצויה במים.


אם במים אין א – אלוהים, אהבה, אמונה,ֿ אומץ – המים יהיו מתים והאדם מת גם הוא.

מסקנה נוספת היא שיש צד פיסי של זכר ונקבה ברובד הגשמי של כל דבר ביקום ( מגולם במילים זכר ונקבה ) וצד רוחני של אנרגיה נשית וזכרית ( אדם וחווה ) - יין ויאנג שהם מנוגדים אך משלימים. המהות הנקבית יין בלשון תורות המזרח מחוברת לירח, לחשיכה בעוד ש המהות הזכרית יאנג המחוברת לשמש לאור היום .


2.4 עץ החיים ועץ הדעת והקשר שלהם לריפוי


בגן העדן מתייחסים לשני עצים באופן ספציפי .


וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.


בתום מעשה הבריאה שלהם מצווים אדם וחוה בשתי מצוות בלבד:

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.

יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.


שתי המצוות נחלקות לאחת אקטיבית- עשייה והשנייה פאסיבית -הימנעות.

המצווה האקטיבית (אנרגיה גברית) – שמירה על הגן. השמירה על גן העדן – גם במובן פיסי וגם הרוחני.

במובן הפיסי - לא להרוס את הטבע ואת האיזון האנרגטי המושלם שברא אלוהים.

במובן הרוחני - על האדם להקפיד להיות בהרמוניה עם המבנה הגנטי שלו שכן גם הוא מושלם לייעודו.


המצווה הפאסיבית (אנרגיה נשית ) הימנעות מאכילת ״פרי עץ הדעת״. - אכילת פרי עץ הדעת מובילה למות על פי הכתוב.

למרות האמור בהמשך הסיפור אנחנו רואים שעונש המוות הומר בעונש של גירוש. המרת עונש מות בעונש של גירוש חוזרת שוב בסיפור קין והבל. עונשו של ״קין״ ( מלשון קינאה ) על רצח הבל = הלב הוא גירוש. מכאן אנחנו למדים שכיון ״שלא טוב היות האדם לבדו״ – בידוד חברתי הוא גרוע ממוות. לפיכך אין לתמוה מדוע בדרך לדילול האוכלוסין מטילים מכת בידוד קשה על האנשים.


הגירוש כולו הוא תוצאה של שילוב בין העדר הכרת הטוב , חוסר יכולת לחיות בהכרת תודה מחד ופחד מפני העתיד.

שורה של מחקרים מדעיים עסקו באימפקט הגדול שיש לתחושת הכרת תודה על הבריאות שלנו.




פנים וחוץ

עץ החיים הוא בתוך הגן – דהיינו כשאנחנו מחוברים למבנה האלוהי ( המבנה הגנטי שבו נבראנו ) אנחנו חיים בהרמוניה וחיבור.

עץ הדעת כבר מכיל בתוכו את האפשרות לבחירה ברע שהיא נפרדות מהמבנה שלנו ומאחרים.


עץ הדעת – טוב ורע

טוב ורע על פי הקבלה הם חיבור לעומת פירוד. רע הוא ראשי תיבות של המילים רצון עצמי .

מרגע שהאדם אכל מפרי עץ הדעת הוא נהיה לבעל יכולת בחירה ויש ביכולתו לבחור את המציאות שהוא בורא לעצמו שכן בעולם חיים ביחד טוב ורע, חושך ואור, אגו ואהבה, חיבור ופירוד .אותה יכולת בחירה היא יכולת הבחירה המוקנית לאדם אם להיות בריא או חולה שכן על פי הקבלה מחלה היא מצב תודעה אנרגטי הניתן לריפוי. האמרה "הכל קבוע והרשות נתונה " מתייחסת למעשה לעץ החיים ועץ הדעת. עץ החיים מתייחס לתבנית הגורלית שבה נברא כל אחד מאתנו ועץ הדעת ליכולת שלנו לבחור האם לממש את התבנית הגורלית הזו לטובה . כאשר אנחנו מבצעים בחירה מודעת בטוב התחברנו מחדש אל עץ החיים, שכן מרגע שגורשנו רק בידינו לחזור לתודעת "גן העדן".


2.5 נקודת הדעת - בלוטת האצטרובל

נקודת הדעת ממוקמת בעין השלישית ועליה היהודים מניחים בכל בוקר תפילין . במרכז התפילין של ראש מצויה קובייה ועליה שתי אותיות:

בצד ימין שהוא הצד הזכרי מצויה שין רגילה בעלת 3 רגליים ובצד השמאלי הנקבי מצויה שין בעלת 4 רגליים (מבוטאת סין) - אות זו מכונה בקבלה האות החסרה ואנחנו ניגע במשמעות העצומה שלה בהמשך המאמר.

הנחת התפילין מעוררת את נקודת ההפעלה שהיא קוד התכנות הפיסי של הגוף שלו תוך שימוש בכוחן האנרגטי של האותיות המצויות על התפילין של ראש וקושר אותן ליכולת העשייה המיוצגת על ידי היד באמצעות התפילין של יד.

העין השלישית המצויה בסמל של הכבל בתוך משולש (תחתון בלבד- גבר אישה ואלוהים ) ולא מגן דוד ( הכולל גם משולש הפוך ( גבר, אישה ותינוק ) וזה מסביר למה הם מקריבים את הילדים לשטן במקום שהיהודים מאמינים שהתינוקות קדושים לאלוהים כשהם חיים.

נקודת הדעת מצויה למעשה על בלוטת האצטרובל המקושרת למערכת העצבים הסימפטית, מווסתת את השעון הביולוגי ובעלת השפעה על חוסנה של מערכת החיסון.

מדהים לראות שהמבנה הפנימי של בלוטת האצטרובל הממוקמת כאמור בעין השלישית הוא בצורה של עין – כפי שממחיש הצילום הבא:


2.6 הגירוש מגן עדן והעונשים


סיפור הגירוש מסופר בספר בראשית פרק ג׳ פסוקים ט׳ ואילך. אנחנו נתמקד במספר הדגשים החשובים לנו לצורך הבנת סיפור המים של שמיים כתרופה לחטא הגירוש:

מיקום הסיפור שוב אינו מקרי - פרק ג׳ ( גימל ) מלשון גמול = תשלום. בני האדם גומלים ברע לאלוהים למרות שברא להם את גן העדן.

יב וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל."

.

הבגידה באמון שנתן בהם אלוהים, ממשיכה בעובדה שהאישה בוגדת בבעלה, הבעל בוגד גם הוא בה בחזרה שכן במקום לגבות אותה הוא מתנער ממנה ומטיל את האשמה עליה .האישה מצידה גן היא מעבירה את האשמה לנחש. העיקרון בסיפור הגירוש הוא - אף אחד לא לוקח אחריות על הבחירה שלו אלא מעביר את האשמה הלאה.


עונשי הגירוש הם למעשה ארבעה עונשים לשלושה ״פושעים" הגבר הנחש והאשה, כאשר האישה היא זו שנענשת בעונש כפול.

שוב פוגשים את עיקרון הסימטריה – כל עונש וההקבלה שלו לחטא שנמדד למול המהות שלשמה אלוהים ברא אותו.


וּלאֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב

עונשו של הגבר – עבודה קשהֿ לעומת שפע - הגבר היה אמור לשמור על הגן לעסוק ביצירה – במקום זאת הוא השתעבד ליצר המיני . העונש ״ בזיעת אפיך תאכל לחם״ . המזון שהיה בשפע בגן עדן וללא צורך בעבודה קשה מסתיים והגבר נדרש לאקטיביות ולהתמודד עם קשיים על מנת לפרנס .האדמה שאותה יחוה הגבר תהיה צחיחה וקוצנית – קרי נעדרת מים. העונש הזה אינו רק בנוגע לאדמה הפיסית אלא גם לאשתו שהיא האדמה הרוחנית שלו. מאז הגירוש מגן עדן למעשה יש קושי ביחסים בין גברים לנשים, כי הנשים הצמיחו ״ קוץ ודרדר״.


״אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.״

עונשה הכפול של האישה – קושי באימהות והופכת לנשלטת על ידי המיניות שלה - חווה אימנו – אכלה מפרי עץ הדעת = עתד, כי רצתה לדעת את העתיד .היא השתמשה בכוח המיניות ( הבהמית בשונה מהרוחנית ) ולכן היא הופכת להיות לילית - מיוחס לפאן של החושך. האשה אשר חטאה בשימוש במיניות שלה כדי לקבל ביטחון כלכלי וודאות למרות שכל מה שהיתה צריכה לעשות זה לבטוח באלוהים ובבעלה לפרנסתה נענשת בעונש כפול- בפאן האימהי -בצער תלדי בנים.בפאן האהבה הרומנטית -אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך – שמשמעו שהתשוקה המינית תגרום לנשים להיות תחת שליטתו של גבר. זה לא היה תמיד המצב בעולם וידוע על תרבויות למשל כמו של האמזונות שבהן הנשים היו השולטות.


עונשו של הנחש - קרוב לאדמה משום שרצה להיות קרוב לשמיים בדרך פסולה


וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.


הנחש אשר בקש לקחת את תפקיד האלוהים לפיכך קרוב לשמים, יהיה הכי קרוב לאדמה יזחל על הגחון . המאפיין את התנהגות הנחש הוא האגו חטא הגאווה ולכן העונש הוא סימטרי - השפלה. החיבור בין נחש ( מזכיר בצורתו איבר מין גברי ) לאשה הופך לשנאה . המיניות על פי התורה היא מוקדשת מעשה רוחני ואין לעשות בו שימוש ״מסחרי״.


הגירוש מגן עדן והקשר שלו לבריאות


״גן עדן״ על פי הקבלה אינו מקום פיסי אלא מצב תודעתי שהוא החיבור למבנה הגנטי ולכן מבטאים את השם ״גן״ מהמילה מטען גנטי (ד.נ.א ) עדן = נדע .מצב התודעה הראשונה הוא הרמוניה מושלמת עם המבנה שלנו. המהות הרוחנית של כל אחד מאתנו באה לידי ביטוי גשמי מושלם בכל רגע נתון . מכאן שמותיהם - אדם וחוה . במצב ההרמוני של גן העדן האדם נהנה משפע, אין צורך בבגדים( מסכות ), אין צורך במאמץ, אוכלים מפרי הגן, ואין מוות אלא חיי נצח.


הגירוש מגן עדן הוא למעשה גירוש ממצב תודעה הרמוני שבה הגוף עובד בסנכרון מלא עם הנשמה והנפש.

האנושות היא בגירוש התודעתי החמור ביותר מכל הזמנים מאז הגירוש מגן עדן- אנחנו מצויים במצב תודעתי של פירוד בין הצד הגברי לנשי, בין שניהם לאלוהים, בין הנשמה ( הרוח ) לנפש.החיבור למיניות הוא מהמקום הנמוך ולא הגבוה שלו.

הפירוד במצב הנשמתי מייצר מצב של נפרדות במישור הגשמי.


מצוות ״ואהבת לרעך כמוך״ היא בעייני רבים המצווה החשובה ביותר. אלא שכדי להתחבר אנחנו צריכים תחילה להיפרד שכן אם היינו נשארים מחוברים מראש לא היה שום משמעות לחיבור. הביטוי של התובנה העמוקה הזו היא ההבנה שבלעדי חושך אין שום משמעות לאו . אדם מורכב מדם ומאות א׳ באות הראשונה בשמו שהיא האות המייצגת את רובד הנשמה שהוא נצחי ומתגלגל מגלגול לגלגול . האות א מיוחסת לאלוהים א׳= אלפ=פלא= אלופו של עולם . אבל האות א׳ פותחת גם מילים סופר חשובות נוספות כמו אהבה - פלא הבה, אמונה – פלא מונה ועוד . כאמור אהבה היא גימטריה 13=4 וגם כאן מצוי רמז גדול מאד.


התיקון המשמעותי של בני האדם הוא להתחבר לאהבה. ולכן האבר שמייחסים לו את היכולת לאהוב הוא הלב למרות שלמעשה הוא משאבת הדם של הגוף ושוב ממחישים לנו את הקשר בין עניין רוחני לעניין גשמי.


הספרה 4 מייצגת תיקון בקבלה ( 40 שבועות לעובר, 40 יום על ההר , 40 שנה במדבר, 400 שקלים = מחיר מערת המכפלה של אברהם אבינ ).מערת המכפלה מצויה בעיר חברון והיא נרכשה במקור על ידי אברהם אבינו על מנת לקבור בה את שרה שמתה בקרית ארבע .הסיפור התנכ״י מלמד את עקרון החשיבות לתמורה גשמית. עפרון החיתי רצה לתת את המערה במתנה לאברהם אבינו אך אברהם סרב למתנה והתעקש לשלם תמורתה משום שלא רצה לצבור חוב קרמטי. פריעת חוב גשמי יוצרת הקלה רוחנית . לכן שמיטת חובות היא עקרון חשוב בדיוק כמו שנת שמיטה חקלאית .

על פי המסורת היהודית מערת המכפלה היא מקום קבורתם של אדם וחווה ושל אבות האומה אברהם ושרה , יצחק ורבקה, ייקב ולאה . רק רחל נקברה במקום שונה בקבר רחל אשר בבית לחם .מערת המכפלה – מלשון הכפלה מייצגת עקרון של סגירת מעגל.

העובדה שבדיוק מאותו מקום שבו על פי האמונה קבורים אדם וחוה שהם קודם ליצירת היהדות בכלל, קבורים גם ההורים המייסדים של עם ישראל מחזקת את הרעיון שתפקידו של עם ישראל שהתחיל באברהם אבינו הוא להחזיר את בני האדם כולם לתודעת גן עדן. 400 היא הגימטרייה של האות ת׳ = תו= אות והיא מייצגת סיום של מסלול מעגלי שתחילתו בא׳ וסופו בת' שמתחיל מחזור חדש וחוזר חלילה. אם נתבונן בצורת הספרה 8 נראה עיגול מסתיים ופותח עיגול אחר וחוזר מהתחלה ובאמצע ביניהם צומת שבה הסוף הוא גם ההתחלה .בכל התרבויות הספרה 8 מייצגת את השפע האינסופי , במובן של זרימה שאינה פוסקת .


עץ החיים זכרי ונקבי בקבלה היהודית עץ החיים מורכב מעשר ספירות והוא משקף את מלאכת וסודות הבריאה כולה, בספר היצירה מכונות הספירות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כפי שהידיים משמשות את האדם. שורשן של עשרת הדיברות שניתנו לישראל בהר סיני והוא מקביל לעשר אצבעות .שלנו עשר הספירות בנויות משלושה עמודים: עמוד החסד, עמוד הדין והעמוד המרכזי:

העמוד הימני- עמוד החסד-נצח, חסד, חכמה- מיצג היבט זכרי המאופיין בשכלתנות.

העמוד השמאלי- עמוד הדין-בינה, גבורה, הוד- מיצג היבט נקבי, את הבינה והרוחניות שבאדם.

העמוד המרכזי-כתר, תפארת, יסוד, מלכות- מחבר בין העמוד הימני הזכרי ובין העמוד השמאלי הנקבי ומאפשר זרימה ביניהם.

עץ הספירות מחולק לשני חלקים מבחינת המהות שלהם - נתינה וקבלה. ללמדנו שהמבקש שפע עליו להתחיל בנתינה לפני שהוא יכול לעבור לקבלה.


שלוש הספירות ראשונות קשורות לעולמות נתינה (כתר חכמה ובינה) קרויות ג׳ ראשונות – ג׳ מלשון גימל – גמול שבמהותן מסמנות את פוטנציאל השפע ראשונות הקשורות ביניהן במשולש המוצב בראש עץ הספירות.


ג' ראשונות נבדלות משאר הספירות התחתונות מבחינה אנרגטית בשל היותן המרכז ממנו נמשך השפע האלוהי אל הספירות הנמוכות. ראשי התיבות שלהן הוא חב"ד – חוכמה בינה דעת ויש להן מקבלה גאוגרפית פיסית בארץ ישראל שהיא הסוד שמוטמן במי שמיים.


שבע הספירות התחתונות מייצגות עולמות של קבלה (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) הקיימים במהות הממשית .


הצ'אקרות של המזרח מקבילות לספירות של הקבלה

תורות ריפוי של מזרח רחוק מדברות על ערוצי אנרגיה (צ׳י) והן מקבילות לספירות ומכונות צ'אקרות .המילה "צ'אקרה" מוצאה בסנסקריט (שם משמעותה "גלגל" או "עיגול", והיא מתייחסת לחפצים או מבנים עגולים) – כדי שנבין שמעגל האנרגיה הוא עגול כצורת הכדור. צ'אקרות הן מרכזים המצויים בגוף האדם ואחראים על התודעה. לפי אמונות מיסטיות אלו יש בגוף האדם אלפי צ'אקרות, ששבע מהן הן הצ'אקרות העיקריות, שמקומן לאורך עמוד השדרה.

מרכזים אלה מקבלים כוח חיות, מטמיעים אותו ומבטאים אותו בגוף בצורת פעילות נפשית או פיזית מסוימת. המחקר המדעי טרם גילה רמז כלשהו לקיומן של צ'אקרות, אך המאמינים בקיומן נוהגים להצביע, לעיתים, על הדמיון בין מיקום הצ'אקרות למיקום בלוטות הורמונים שונות בגוף. אמונה אחרת הקשורה בצ'אקרות, ומבוססת על גילוי אורכי הגל השונים באור, הוא המקור לפעולתן, וכי כל צ'אקרה נטענת מצבע אחר באור השמש.

המאמינים בצ'אקרות גורסים כי הן נמצאות ברטט מתמיד המסייע בקליטת ה'כוח' מהיקום, מהטבע, מאנשים ומחפצים, כחלק מהפראנה. ה'כוח' הנקלט על ידי הצ'אקרות מעובד, לפי האמונה, למה שנתפש בעיני אנשים כתחושות פיזיות ומנטליות ועובר במערכת הצ'אקרות כדי לשמש ביצירת חומרים פיזיים המועברים דרך הדם אל שאר חלקי הגוף. חלק מהמאמינים בצ'אקרות גורסים כי היעדר איזון בצ'אקרות הוא הגורם העומד מאחורי מגוון תופעות פסיכוסומטיות, כאבים ומחלות, והמתיימרים לרפא באמצעות השבת האיזון לצ'אקרות גורסים כי איזונן יביא אדם למצב של בריאות טובה ותחושה פיזית ונפשית טובה.

החיבור לעץ החיים הוא החיבור להרמוניה של הטבע, לסנכרון להעדר מאמץ ו במילים אחרות ל״ הכל קבוע״.

המסקנה שלנו אם כן שמרכזי האנרגיה שלנו מושפעים פיסית מהמחשבות והאמונות שלנו . על ידי יצירת טקסים מודעת להכרת תודה וחשיבה חיובית אנחנו משפיעים על הבריאות שלנו.



לסיכום הפרק:

הוראות התורה המתייחסות לבריאת המים מלמדות אותנו על אפקט המראה – מה שמצוי בעליונים יימצא בתחתונים וההיפך.

בריאת האדם מספרת לנו על החלק הרוחני המגולם ברובד הנשמה וכמה הוא מהותי.

סיפור הגירוש מגן עדן מלמד אותנו על תודעה של העדר הכרת תודה שממנה על העולם להתרפא כדי לרפא את עצמו גופנית.




המשך הפרקים הבאים:

חלק שלישי - גילוי ממד הנס דרך סיפור יציאת מצרים.

חלק רביעי - ריפוי והשפעת אלמנטים שונים על ״טיב״ המים.

חלק חמישי - מדע המים מה הוכח מדעית ומה טרם.

חלק שישי - הכל מתחבר חיבור הבריאה עם יציאת מצרים, איך עובד ריפוי מעל הטבע.

חלק שביעי - יישום בשמיים, כיצד העקרונות מהתורה מיושמים בשמיים.

חלק שמיני - חיבור לרעיון הגאולה וחזון אחרית הימים אשר יוצא מישראל דרך המים.


22 views0 comments